אלוהי נקם או קול דממה דקה?
אחד הסיפורים החשובים ביותר במסורת היהודית הוא סיפורה של עקדת יצחק. המבחן הקשה והאכזרי שבו עמד אברהם, הישועה של הרגע האחרון – כל אלו שובים את דמיונם של הקוראים והמאמינים כבר אלפי שנים. הסיפור המפורסם הזה הפך לחלק מן התרבות הפופולארית ושימש כהשראה ליצירות אמנות גדולות, ולשפע דיונים פילוסופיים ודתיים. מכיוון שהסיפור התנ"כי ממעיט במלים ואינו מתאר את רגשותיהם של אברהם ושל יצחק הקוראים נאלצים לדמיין את תחושותיהם ולתת להן שם.
עקדת יצחק הוא סיפור שהקורא המודרני מתקשה במיוחד להבין אותו. קשה לקבל ולהבין את האכזריות והנוקשות של המבחן הנורא שאברהם נדרש לעמוד בו. בדומה לסיפורו של איוב, לאנשים שאינם מאמינים קשה להבין את קבלת הדין וההשלמה עם הגזרות שבהם עומד האדם המאמין. למעשה, בסיפורים הללו מגולמת שאלת האמונה בצורתה המזוקקת ביותר: לפי הסיפורים הללו, כאשר אדם מאמין באמת ובתמים הרי שאמונתו תעמוד בכל מבחן. גם אברהם אשר ניצל מרוע הגזרה, וגם איוב אשר עמד בכל שהוטל עליו – הם דוגמאות לאמונה שלמה ללא פקפוק.
בין קנאות לחמלה
אליהו הנביא, שלו מעמד מיוחד במסורת היהודית, מתואר כאדם קנאי ונוקשה. הסיפורים השונים על מפעליו מעלים שוב את השאלה האם האמונה הקנאית היא הדרך הנכונה, וכיצד בוחנים את האמונה בצורה הטובה ביותר. הנביא רב הפעלים עומד על דרכו הקנאית ופועל בצורה נוקשה ואכזרית מול נביאי הבעל. סיפוריו מעלים אף הם בחדות את השאלה איפה עומד הגבול בין עקרונות המוסר והתפיסות החברתיות של ימינו לבין האמונה המוחלטת שנדרשה בסיפור עקדת יצחק, בסיפורו של איוב ובעלילותיו של אליהו הנביא.
קשה למצוא בתנ"ך תשובה חד משמעית לשאלות הללו, לפחות לא כאשר קוראים את הסיפורים ברמת הפשט. אליהו עצמו ייחס חשיבות ליחסים שבין אדם לחברו וגזר גזרות קשות על אחאב שחמד את כרמו של נבות. כיצד מתיישבת החמלה הזו עם סיפורי הקנאות הקשים עליו? הרי קנאותו של אליהו זוכה לתוכחה מהאל עצמו שמנסה להסביר לו שדרך האל העברי היא בקול דממה דקה. אי קבלתו של המסר הזה היא הסיבה לכך שאליהו הוחלף באלישע. אם כך, אנו פוגשים בתנ"ך צורות שונות של אמונה ובדרכים שונות להביע אותה. דורות רבים עוד יעסקו מן הסתם במשמעות של הסיפורים והתיאורים הללו. לקורא המודרני נשאר רק להתרשם ולהתפעל מהמורכבות והפליאה שמעוררות הסתירות הללו ומההסברים המורכבים שניתן לייחס לכל רכיב ורובד של העלילה.