מנהל תיקים בצנטרום של העולם

תמיד הייתי שאפתן, רציתי לכבוש את העולם. מיד לאחר שסיימתי את לימודיי בתחום של ניהול השקעות התברגתי בחברה ישראלית-מקומית מצליחה, אבל זה לא הספיק לי, רציתי להגיע ל"צנטרום" של מרכז הסחר העולמי. ניהול תיק השקעות אחד לא הספיק לי גם כאשר הייתי טירון בחברה שמתמחה בכל מה שקשור אל ניהול השקעות. רציתי אמריקה.
זה היה בסביבות 2005, והייתה לי תמיכה מכל מי שהיה סביבי. עד לשנה זו שימשתי מנהל תיקים בכיר בחברה ישראלית, אבל תמיד ידעתי שאמריקה זה היעד שלי, וכך היה.

ב-2005 ארזתי את עצמי, את חברתי ואת החתולה שלנו, ריבה שמה, ועברנו לארצות הברית. שם חיכתה לי משרת מנהל תיקים זוטר בחברה מצליחה, ולמרות שהתפקיד שלי לא היה מאוד שונה מזה שהיה לי בארץ, גם שם עסקתי בכל מה שנוגע אל ניהול השקעות, שם הכול היה הרבה יותר גדול וזוהר. כל תיק השקעות שניהלתי היה גדול יותר, כך שגם ניהול תיק של הלקוח הכי קטן, היה ענק בהשוואה למה שעשיתי בחברה כאן בארץ.

לא היה איכפת לי שאני מנהל תיקים זוטר בהתחלה, הייתי בטוח במקצועיות שלי וידעתי שעד מהרה אתקדם ואקבל אחריות גדולה יותר. וכך קרה, לאחר שנה וחצי של עבודה אינטנסיבית, הבינו הבוסים שלי שאפשר להעמיס עליי עוד אחריות והבינו כי ניהול תיק אחד אינו עולה בקנה אחד עם הכישורים שלי.
את הקידום שלי קיבלתי במחצית שנת 2007, לו הייתי יודע מה עומד לקרות, לא הייתי כל כך שמח על אותו קידום. כבר ביום הראשון לקידום ניתן לי תיק השקעות גדול, והייתי בעננים….
אני וחברה שלי (וגם החתולה ריבה)  החלטנו לעבור לבית גדול יותר באזור הרבה יותר טוב, והעתיד נראה לנו מבטיח מתמיד. קיבלתי משרד משלי, הוא אמנם היה קטן יחסית אבל היה לי נוף שהשקיף לכל הנוף התעשייתי המדהים של התפוח הגדול. לאחר חודשיים של עבודה אינטנסיבית בתור מנהל תיקים בכיר, כבר הייתה לי מזכירה אישית, וישראל נראתה לי רחוקה אלפי שנות אור.

ניהול השקעות והמשבר הכלכלי הגדול

לצערי הרב, לא שמרתי על קשר עם חברת ניהול השקעות בארץ, שבה עבדתי לפני שטסנו לניו יורק, ועובדה זו הכתה בי כאשר הגיע המשבר הגדול בתחילת 2008. בתחילת שנה זו, נסגרה הגלריה שבה עבדה החברה שלי, וגם החברה שבה אני עבדתי החלה לאבד תיק השקעות אחד אחרי השני. הבנתי שהמצב רק הולך ומחמיר, כאשר איבדנו  תיק השקעות מאוד גדול. שבוע לאחר מכן כבר קיבלתי מכתב פיטורים, והבנו, חברתי ואני, שהצעד הכי טוב לעשות זה לחזור ארצה, לישראל, מאחר ובמצב שהיה לא היה סיכוי שאוכל להתברג בחברה אחרת, ולא היה לי סיכוי למצוא לקוח פרטי כזה שיזרים לי קצת כסף, גם אם מדובר בעבודה של ניהול תיק אחד.

אני חוזר הביתה…

פתאום השיר של דורון מזר "אני חוזר הביתה…" קיבל משמעות מיוחדת, לא רק עבורי כי אם גם עבור החברה שלי. היא אפילו עשתה מיצג אומנותי מרהיב בהשראת השיר הזה, שאם  לומר את האמת, לא ממש התחברנו אליו עד לאותו רגע. ארזנו את הפקלאות שלנו ושמנו פעמינו לישראל; חזרתי למילואים, חזרתי לדירה הקטנה שלנו בתל אביב, חזרתי לחפש עבודה, אבל הייתי אופטימי, ידעתי שהניסיון שרכשתי בארה"ב לא יסולא בפז, ובינתיים עזרתי לחברה שלי לפתוח גלריה בצנטרום של תל אביב. שם היא הציגה בפעם הראשונה את מיצג "אני חוזר הביתה.." שלה והיא קצרה הצלחה רבה. פתאום הבנתי שיש גם יתרונות למשבר הכלכלי הזה, הודות לו הצלחנו למצוא לחברה שלי גלריה מדהימה ומרווחת, בהשקעה מאוד נמוכה, ואז הגעתי להבנה שאין כמו בבית.